החלטה בתיק ת"א 37213-04-11

1.         בפני תביעה בסדר דין מקוצר. הסעד המבוקש הוא סילוק יד ממקרקעין מכחה של תקנה 202 (3) לתקנות סדר הדין האזרחי - תשמ"ד - 1984. (להלן: "התקנות").

2.         ואלה עיקרי העובדות הצריכות לענין:

א.         התובעים רכשו דירה בהליך של כינוס נכסים. לדירה זו צמוד - על פי נספח ב' להסכם המכר-מחסן.  הדירה מצויה בגוש 38139 חלקה 55 תת חלקה 62.

ב.         חזית המריבה בין התובעים לנתבעים, מצויה במחסן הצמוד לדירה.

ג.          הנתבעים מחזיקים במחסן. החזקה הזו נובעת מהסכם של הנתבעים עם מי שהיתה אחת מהבעלים של הדירה והמחסן. זמנו של הסכם זה, קודם להסכם המכר שמכוחו התובעים רכשו את זכויותיהם.

3.         סעיף 13 לחוק המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן:"החוק) המקרקעין תשכ"ט - 1969 (להלן:"החוק") קובע, כי אין תוקף לעסקה שנעשתה רק בחלק מסוים במקרקעין.

4.         מסיבה זו ומסיבות אחרות, נראה לכאורה, שסיכויי הנתבעים לזכות בדין, נראים כ"לא טובים". כך סבר גם כב' הרשם ע. כפכפי (כתוארו אז) שעה שדן בבקשת הרשות להתגונן, שהגישו הנתבעים.

5.         בא כוחם של הנתבעים טען ק"נ טענות שבמרכזן טענה של בעלות סותרת. על פי הנטען על ידו, הוא יכול להציג מסמכים שיש בהם הכח לשכנע שהבעלות במחסן, הוקנתה במועד מוקדם יותר לנתבעים.

6.         בא כח התובעים גם הגיש לבית המשפט המחוזי בבאר שבע, המרצת פתיחה, שהסעד המבוקש בה הוא, הכרה בזכויות הבעלות העדיפות של הנתבעים.

7.         בא כח התובעים רואה בהליך הזה שבא כח הנתבעים נקט בו - שימוש לא הוגן בהליכי בית המשפט.

8.         בלי שהדבר יתפרש כפסיקה של הדין, הרי שעל פני הדברים, נראה, לכאורה לפחות, שדין התביעה לסילוק יד, להתקבל.

9.         אבל, מתוך זהירות, אני מאפשר לנתבעים להציג כל ראיה שיחפצו והתומכת לכאורה בטענותיהם. כדי להסיר כל ספק, הכוונה אינה לטענות "חרב" - אלא לטענות "מגן", שיש בכוחן להדוף את התביעה הנדונה.

            בין הראיות האלה אני מצפה, שתוצגנה ראיות בדבר דיווח העסקה הנטענת למס שבח, רישומה של הערת אזהרה, ובעיקר הסבר, מדוע יש ליתן לעסקה הנושאת, לכאורה, רק אופי אובליגטורי - משקל מלא בתחום הקנייני.

10.        החובה שבה מצווה ערכאה נמוכה לכבד את הבכירה מממנה, מובילה למסקנה הלכאורית, שמוטב לה לתביעה שבפני, שתמתין להכרעה עד שבית המשפט המחוזי יכריע בתביעת הבעלות. איני משוכנע, שבמקרה דנא, אכן יש לנהוג כך. כמובן, שהספק אינו קשור לחובת הכיבוד. הספק נובע מההערכה, שהנתבעים נקטו בהליך סרק, כדי להרוויח זמן. הדברים האלה נאמרים כמובן בזהירות המתבקשת. ככל שהנתבעים יציגו עובדות נטענות המובילות למסקנה שונה - דעתי תהא כמובן פתוחה לשכנוע ולשינוי.

11.        אני קובע כי על הנתבעים להגיש ראיותיהם תוך 20 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו כסלו תשע"ג, 10 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: